רש"י על חולין פ״ז

1 מישתא וברוכי בהדדי לא אפשר - הלכך כי אמר הב ליבריך נתנו דעתם לפסוק מלשתות אבל זה אע"פ שיודע שיכסה דם ראשון לא הסיח דעתו מן השחיטה וכל שעתא זמן שחיטה היא לו אפילו בשעת כיסוי אפשר דשחיט בחדא ידיה ומכסי בחדא ידיה:

2 גמ' ואומר לבני ישראל - בפרשת כסוי הוא:

3 במה ששפך - בידו:

4 שלא יכסנו ברגל גרסינן:

5 ליתן לו - מפני שהפסידו שכר ולקמן בעי שכר מצות מעשה או שכר הברכה:

6 ברכת המזון - ד' ברכות הן ואיכא ארבעים זהובים ואי בתר מצוה אזלת כו' חדא מצוה היא:

7 ה' צבאות שמו - אלמא חדא הוא דבראינהו:

8 נקוט לי זימנא - תן לי זמן:

9 כי הוה בעי רבי מיברך - כשהיה רבי רוצה לסעוד:

10 אמרו ליה - בני ביתיה ההוא צדוקי שקבעת לו זמן קאי אבבא:

11 אמר - רבי על עצמו מקרא הזה:

12 ויתנו בברותי רוש - בסעודתי נותנין מרה:

13 לבסוף אישתכח דלאו איהו הוא אלא צדוקי אחר הבא לבשרו על הראשון שעלה לגג ומת:

14 ארבעים זהובים - שכר ארבע ברכות שענה אחריהם אמן:

15 לאותה משפחה - של מבשר:

16 דאמר מר - באלו מציאות ב"מ דף לא. השב אפילו מאה פעמים משמע ותשיבם מפקינן לדרשא אחרינא. הכא נמי וכסה טובא משמע:

17 כתיב מיעוטא - אי הוה כתיב וכסה הוה משמע שיהא נכסה כל שעה ואפי' מאה זימנין אבל וכסהו מיעוטא הוא כסוי זה ותו לא:

18 פטור מלכסות - דהא מכוסה ועומד הוא:

19 הא אידחי ליה - מכסוי דהא כיסהו ונתגלה פטור מלכסות:

20 אין דיחוי - אין אמרינן דחוי אצל מצות וכי אמרינן דיחוי בפסול קרבן הוא דאמרינן:

21 חייב לכסות - אף על גב דלא חזר ונתגלה:

22 מתני' נתערב ביין - שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו:

23 רואין אותו - יין כאילו הוא מים ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור הזה חייב לכסות:

24 נתערב בדם הבהמה - דלאו בר כסוי הוא ורובו דם בהמה:

25 או בדם החיה - בדם היקז של חיה:

26 רואין אותו - שאינו טעון כסוי:

27 כאילו הוא מים - ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה והעוף ניכר בו חייב לכסות:

28 אין דם מבטל דם - ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר מין במינו לא בטיל:

29 דם הניתז - חוץ לגומא:

30 גמ' תנן התם - בשחיטת קדשים:

31 כשר - לזריקה:

32 נתערב בדם הבהמה - של חולין:

33 או בדם החיה - ממש דסתמא חולין:

34 רואין אותו - לדם הפסול:

35 כאילו הוא מים - ואם היה דם הכשר ניכר בו כשר:

36 לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם - לפיכך כל טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך עד שלא תהא בו מראית דם כשרה:

37 אינו כן - שאפילו נפל דם לתוך מים חייב לכסות שאע"פ שבטל ונדחה ראשון ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות:

38 כל מראה אדמומית - כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי דם לכפרה ולזריקה ולהכשיר את הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא נמי אכשורי מכשרי:

39 שתמדו - שערבו עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא היכא דאחשבינהו לירד על הפירות והכא משום דם דהוי משקה אע"ג דלא אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן מכשירין פ"א מ"א כל משקה שתחלתו לרצון שנחשב למאומה אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר:

40 ופרכינן מי גשמים נמי כיון דשקיל - במנא:

41 ורמי - לתוך הדם אחשבינהו לכך:

42 בצללתא דדמא - באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא:

43 ענוש כרת - האוכלו:

44 והוא דאיכא כזית - דם גמור:

45 ומטמא באהל - כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא:

46 והוא דאיכא רביעית - מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב במדבר ו על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה:

47 משקה המת - כגון דמעת עינו וחלב אשה:

48 כל מראה אדמומית שבו מטמא - כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא:

49 משקה טבול יום - אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן: